היזק ראיה

שאלה: ראובן קנה דירה בבניין רב מגורים ומרפסתו נמצאת בקרבת מרפסת שכנו, וכן בבניין שממולו ישנה מרפסת שצופה לעבר ביתו. הוא תבע את השכנים הנ"ל להשתתף בעלות מחיצה שיתקין על מרפסתו בכדי למנוע את היזק הראיה שהם גורמים לו, לטענתו. האם יכול לכופם?

שמעון קנה בבנין מגורים דירה עם גינה שבסמוך לה נמצאת גינה נוספת ששייכת לראובן. הוא תבע מראובן שישתתף בבניית מחיצה ביניהם, ואילו ראובן טען שראייתו אינה נחשבת להיזק  מכיוון שתשמישי הגינה אינם מרובים, ועוד שניתן להשקיף לגינתו של שמעון מהקומות העליונות בבנין ומהבניין הסמוך. הדין עם מי?

תשובה: כדי לענות על השאלה נברר מספר עניינים בסוגית היזק ראיה:

א. שורש הדין:

במשנה בריש ב"ב מבואר ששותפים שחלקו את החצר יכולים לתבוע זה את זה לבנות כותל ביניהם, ובמשנה בדף נט: נאמר: "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפים" ובמשנה בדף ס. נאמרו עוד הגבלות לפתיחת חלון כנגד רשותו של אחר, ובגמ' בריש ב"ב מבואר ש"היזק ראיה שמיה היזק" ומחמת דין זה נובעות ההרחקות הנ"ל, ובדף ס. כתבה הגמ' שמקור הדין מהפסוק: "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו"- מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה, אמר ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה.

ובזכות מניעת "היזק הראיה" נאמרו ג' טעמים: הטעם האחד הוא מחמת היזק לגופו של חברו, שכאשר רואה את חברו בשעה שנמצא בחצר הוא מתבייש בכך ונגרם לו צער. הטעם השני הוא מחמת היזק לממונו, שכאשר אחד יודע שחברו רואהו בחצרו הוא נמנע מלהשתמש בחצר ומחמת כך וא"כ המסתכל מונע מחברו להשתמש ברשותו. הטעם השלישי הוא מחמת "אפרושי מאיסורא" שיש איסור עצמי מחמת צניעות להסתכל לרשות חברו.

ונפ"מ בין הטעמים הוא אם מועילה חזקה להיזק ראיה, שלטעם הראשון לא מועילה כלל חזקה מפני שהווי כקרע כסותי וחזר בו ששוב אין רשות לקרוע להזיק, וה"ה אע"פ שבתחילה שתק כשחברו הסתכל לחצרו וציערו אולם לאחר זמן יכול למחות ולמנוע את חברו מלהמשיך לצערו. אולם לטעם שהראיה גורמת להפסד השתמשות אזי אם אחד החזיק בהסתכלות לחצר חברו הווי כשאר חזקה לנזיקין, שמועילה.

שהנה הרא"ש (ב"ב פרק א סימן ב) כתב וז"ל: "ושותפין שחלקו את החצר ולא בנו כותל בינייהו ואחר כמה שנים תבע האחד לבנות כותל ביניהם ושכנגדו טוען הנה מחלת לי על היזק ראיה שאני מזיקך ונתת לי או מכרת לי והחזקתי בו כמה שנים אין טענתו טענה. ולא שייך כאן חזקה דטעמא דחזקה היינו כיון דשתק ולא מיחה הפסיד היינו דוקא היכא שהמחזיק הוא מזיק ואינו ניזק כגון מי שיש לו חלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בו שלש שנים, אבל הכא מצי למימר למה היה לי למחות יותר ממך והלא הייתי מזיקך כמו שהיית מזיקני והייתי מצפה אולי תפתח אתה לתבוע. ועוד דלא דמי האי היזק להיזקא דחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא שהחלון עשוי לאורה ולא להסתכל בו לחצר חבירו ואסור לו להסתכל במעשה חבירו כדאמרינן גבי גינה אבל חצר שמשתמש בכניסה ויציאה ואי אפשר שלא יסתכל בתשמיש חבירו דמי האי היזקא לקוטרא ובית הכסא דאמרינן לקמן (דף כג א) דלית להו חזקה הלכך צריך לסייעו בבנין הכותל. אבל אם יש עדים שמחלו השותפין זה לזה על היזק ראיה שוב אין יכולין לחזור בהן, אף על פי שהאומר לחבירו קרע כסותי ושבר כדי יכול לחזור בו ויתחייב חבירו בהיזקו אחר שחזר בו, שאני הכא דתביעת ממון יש ביניהן שנתחייב כל אחד לחבירו לסייעו בבנין הכותל והוי כמו שנתחייב לו מנה ומחלו לו עליו שזכה במחילתו בלא קנין"

ומבואר בדבריו שכאשר ידוע ע"י עדים שאחד השכנים מחל לחברו על היזק ראיה שוב אינו יכול לחזור בו ממחילתו ולטעון שכעת אסור לחברו להזיקו מפני שמחילה אינה מועילה כלפי היזיקות עתידיים, וטעמו הוא שהיזק ראיה בחצר אינו נזק ממש אלא מהלכות שכנים נקבע שכפי שכופים זה את זה לבנות בית שער ודלת לחצר כך יכולים לכפות זה את זה לבנות כותל ביניהם, והווי חיוב ממון להעמיד כותל בין החצרות, ואם אחד מחל על חיוב הממון שוב אין השכן חייב להשתתף בהעמדת הכותל.

[ולפי דבריו עולה עוד שאם השכן נתן לחברו כסף עבור בניית הכותל והשכן איבד את הממון אינו יכול לתבוע שוב תשלום כדי לבנות את הכותל במהרה כדי למנוע היזיקות והממון שנאבד יישאר עליו כחוב מפני שאין כאן נזק אמיתי אלא רק חיוב ממון הנובע מהלכות שכנים]

אולם דבריו הם בהיזק ראיה שבין שתי חצרות הסמוכות זו לזו אבל בהיזק ראיה של פתח כנגד פתח ייתכן שהרא"ש יודה שהווי נזק גמור.

ובחידושי הרמב"ן (שם דף נט.) הביא את דברי הירו' בעניין פתיחת פתח כנגד פתח: "הפותח חלון בחצר חברו במעמד חברו יכול לומר לו יגעת ופתחת בשמאל יגע וסתום בימין הגע עצמך שהיה שם יכול למימר בעינא הוינא תלעי הגע עצמך שהיה מושיט לי צרורות יכיל למימר מגחך הוינא באהין גברא", והוכיח הרמב"ן מדברי הירו' שחזקה אינה מועילה לפתיחת פתח כנגד פתח: "ושמעת מינה שאין להם חזקה, שאלו היה חזקה להיזק ראיה לעולם כיון שהוא פותח במעמד חברו והוא מושיט לו צרורות מיד נתקיימה חזקתו, כדאמרינן (ל"ה ב') אי דלי צנא דפירי לאלתר הוי חזקה וכו', ואמרינן נמי (מ"א א') והא אית לי סהדי דאתא וסייע בגודא בהדאי, וכיון שלא נתקיימה חזקה בכך לא מקיימא ליה חזקה לעולם היכא שיש שם היזק ראיה כדעת רבינו הגדול ז"ל".

והוסיף: "ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה, לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנזקי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשנויין עמהם (י"ז א') שאין נזקן אלא בכותלו של חברו, אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש, אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה, וזהו טעמו של רב יוסף (כ"ג א') בקורקור, שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך, והוא הדין וכל שכן בהיזק ראיה דנזקי אדם באדם הוא, אי משום עין רעה אי משום לישנא בישא אי משום צניעותא, ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול, ועוד דאפילו מחל הניזק כיון דודאי אסור הוא למזיק להזיקו בראיה ולהסתכל בו לדעת ואין אדם יכול ליזהר בכך לעמוד כל היום בעצימת עינים, על כרחנו נאמר לזה סתום חלונך ואל תחטא תדיר, וזהו טעמם של גאונים שדנו ברבוי הדרך אין לו חזקה מפני שהוא צער בגוף, כענין ששנינו (כ' ב') איני יכול לישן מקול הנכנסים והיוצאין דאמר סבור הייתי לקבל ועכשיו איני יכול לקבל כמו שאמר' בירושלמי וכתיבנא לה בדוכתה לעיל (כ"ג א')."  

וברמ"א בסימן קנד סעיף ג הובאה מחלוקת: "ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה. והוא הדין בחלון נגד חלון וי"א בחלון נגד חלון מהני", ובסמ"ע (ס"ק י) נאמר שטעם מחלוקתם הוא אם יש איסור עצמי בפתיחת חלון כנגד חלון או שחיוב ההרחקה הווי רק תביעת ממון שכנגדה ניתן להחזיק.

ב. היזק ראיה בגינות ובמרפסות:

רש"י בב"ב בדף ב. כתב על דברי המשנה (ד"ה השותפים): "שיש להן חצר בשותפות ובתי שניהן פתוחין לתוכו וכל חצירות ששנו חכמים לפני הבתים הן ורוב תשמישן בחצר", ומדויק בדבריו שדווקא בחצר שבה עושים בה את רוב תשמישם יש לשכנים זכות לתבוע הקמת מחיצה בטענת היזק ראיה, אבל במקום שלא מיועד לרוב תשמישיו של האדם אין טענת היזק ראיה.

ולפי דבריו יש לדון שבמרפסות ובגינות שלא עושים בהם אין רוב התשמישים אין טענת היזק ריאה ואין בעל החצר או המרפסת יכול לתבוע את שכניו להשתתף בהקמת מחיצה לצורך פרטיותו.

אולם היו שטענו שאין לדייק מדברי רש"י שרק במקומות שאדם עושה בהם את רוב תשמישיו יש טענת היזק ראיה, אלא גם במקומות שאין אדם עושה בהם את רוב תשמישיו יכול לטעון טענת היזק ראיה (ורש"י כתב ש"רוב תשמישם בחצר" רק כדי לבאר מהי החצר שעליה דברה המשנה).

ג. טענת היזק ראיה כיום:

בשו"ת מהריט"ץ (ישנות) סימן רנג נכתב: "נסתפקתי אם יש שיעור להיזק ראיה, כי כפי מה שנראה מנהג פשוט אין מקפידין אלא דוקא כשפותחין חלון על חצר חבירו הסמוך לו אבל אם יש חצר רחוק הרבה וזה קרע לו חלוני בביתו אין מוחה, דאם לא כן אין לדבר סוף דשלטא עינא אפילו כמה מילין, וזה אין הדעת סובלו שמי שהוא דר בסוף העיר יערער על מי שפותח חלונות בראש הומיות העיר הרחק כמה מילין.

והביא את דברי המרדכי ז"ל פירקא קמא דבבא בתרא וז"ל: "אם רשות הרבים וחצרות מפסיקות אפי' רחוק יכול למחות הלה מטעם היזק ראיה שהרי לא נתנו בו חז"ל שעור אלא כל מקום שיש הזק ראיה על המזיק להרחיק עצמו וגם משנה שלימה היא אבל פותח לרשות הרבים פתח כנגד פתח דאמרי ליה סוף סוף בעית לאצטנועי מבני ר"ה הא לאו הכי כגון שהפתח למעלה מעשר אמות או ד' וליכא היזק ראיה מבני ר"ה יכול למחות אפי' רשות הרבים מפסיק ואני מצאתי בתוספתא לא יפתח אדם פתח על גבי פתח חבירו ופתח על גבי חלון וחכמים מתירין ובלבד שירחיק ארבע אמות ופירש מורי זלה"ה דהא דסגי ליה בד' אמות היינו כשבונה בתוך שלו ד' אמות אבל כשבונה על המצר שייך היזק ראיה אפי' הרחקת טובא כדתניא והחלונות מכנגדן ארבע אמות שמא יאפיל ואפילו הכי צריך ד' אמות למעלה כדי שלא יציץ ויראה וההיא מתניתין מיירי בבונה על המצר דלא סגי ליה בהרחקת ארבע אמות אבל בכונה סגי ליה בד' אמות כדי שלא תהא מתניתין כיחידאה."

ופלפל בדברי המרדכי והסיק: "ולענין הדין בריחוק היזק ראיה כבר כתבתי דברי המרדכי ז"ל והכל לפי ראות עיני הדיין ורוחב בינתו ואם יש מנהג בעיר קבוע הולכים אחריו אמנם לענין הדין היזק ראיה אין לו שיעור...וכבר ביארנו שאם יש מנהג בעיר הולכין אחריו ובארצנו צפת אמת מעולם לא שמענו ולא בא לידינו קביעת הזק ראיה ברחוק מקום הרבה.

ומבואר בדבריו לכאורה שאף לדעות שיש איסור עצמי בראיה לתוך רשות חברו אם המנהג שלא להקפיד על ראיה מסויימת שוב אין איסור כלל, ולכל הדעות המחייב בהרחקה הוא הקפדת השכן, אלא שנחלקו אם ההקפדה יוצרת איסור או שרק חידשה חיוב מדין שותפות השכנים.

וא"כ כיום במקומות שהבניה צפופה והבניינים הם רבי קומות וקרובים זה לזה, וכל גינה או מרפסת נראית ע"י מספר חלונות ומרפסות לכאורה אין תביעת היזק ראיה והווי כמחילה מראש של הקונה שבגינתו או במרפסתו לא יוכל לעשות תשמישים צנועים, ואין השכנים שמשקיפים לגינה או לחצר חייבים כלל להשתתף בהקמת מחיצה.